לפני מותו בשנת 2000 אוטו ב. קראוס כתב את הדברים הבאים לזכר אביו ריכרד קראוס

אבי, ריכרד קראוס, נולד בוולסים, שזו עיירה קטנה ליד עיר בשם בנשוב אשר במורביה. הוא בא ממשפחה של יהודים כפריים שהתפרנסו ממסחר בבקר וישבו באותו חלק של דרום בוהמיה מעל 600 שנה.

אביו, ברנרד קראוס, היה פעיל בחיים הפוליטיים בצ'כיה ואף נבחר לסגן ראש העיר כנציג המפלגה הצ'כית החדשה.
לאבי היו שמונה אחים ואחיות, אשר נספו כולם על משפחתם בשואה

אבי ייסד בפראג בית חרושת לייצור לבני נשים, והעסיק כחמישים פועלות ופועלים.

במהלך השנים הוא הפך סגן מנהל האיגוד לתעשייה קלה, יועץ מסחרי לשם כבוד ושופט זוטר בבית המשפט לענייני עבודה.

הוא היה ידוע כמומחה בתחומו ומאוד מוערך בזכות הגינותו, יושרו והיחס המתחשב שנתן לעובדים עימו

בשנת 1941 הוא איבד את בית החרושת, ביתו וכל רכושו בעקבות הכיבוש הנאצי של בוהמיה, ואפילו נכלא לזמן מה.

עם שחרורו משפחתו והוא גרשו לגטו טרזין בשנת 1942, ומשם בשנת 1943 למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.

אבי נרצח בתאי הגז באחד עשר ליולי שנת אלף 1944

לאבי היה קול טנור נעים שבו היה מאוד גאה. למעשה, הוא למד לשיר באופן מקצועי והמשיך לקחת שיעורי זמרה כל חייו.

הוא נהג לספר שייעודו האמיתי בחיים היה להפוך ל זמר אופרה, ויצור ליבני נשים, או כמו שהוא כינה זאת בהומור- בגדי עבודה בעבור נשים מסויימות, היה רק עיסוק צדדי. הוא ביצע הופעות בהתנדבות שכללו אריות מאופרות, וזה אפילו קרה בגטו טרזין, ופעם או פעמיים גם במחנה המשפחות באושוויץ-בירקנאו

רוב חייו אבי האמין שהוא צ'כי ממוצא יהודי, אבל באושוויץ שמעתי אותו אומר שיתכן שהיה צריך לעלות לפלסטינה שכן נראה שלא ממש מחשיבים אותו לצ'כי.

הוא נשבע שבדרך למותו בתאי הגז הוא ישיר התקווה וגם את ההמנון הצ'כי, וכך אומנם היה