לפני מותו בשנת 2000 אוטו ב. קראוס כתב לזכר אימו

אימי מרי,(מאניה) קראוס נולדה בעשירי לינואר בשנת 1899להוגו ואולגה גולדשמיט שטראס בנכוד, שזו עיירה קטנה בצפון מערב בוהמיה. היא למדה בבית ספר יהודי שנוהל על ידי הרב דוקטור זיכר, שמאוחר יותר מונה לרב הראשי של צ'כוסלובקיה. לאחר שמשפחתה עברה לליברץ- רייכנברג היא למדה בבתי ספר גרמניים, אך החינוך היהודי שקיבלה בצעירותה עיצב והשפיע על זהותה לשארית חייה

היא התחתנה עם אבי, ריכרד קראוס, בשנת 1920 ולזוג נולדו שני ילדים, אוטו והרי. בכל שנות נישואיה היא עבדה ביחד עם בעלה בבית החרושת שבעלותם, והייתה אחראית על כל שלבי הייצור בעוד שאבי עסק בשיווק ומכירות

אמי הייתה אשה חמה ואיכפתית, עבדה באירגון וויצו, הצביעה בעבור המפלגה היהודית ועסקה בשלל פעילויות התנדבותיות, במיוחד לאחר עליית השלטון הנאצי וגלי ההגירה של יהודים גרמנים שנמלטו לפראג

בגיל יחסית צעיר היא חלתה בסוכרת וקיבלה הנחייה לשמור על דיאטה קפדנית, דבר שמעולם לא עשתה. הייתה לה אחות בוגרת עם אופי שתלטני ואח קצת גאוותן, והיא לקחה את תפקיד הבת הצייתנית והמסורה. עם כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי הנאצים היא ומשפחתה נותרו בפראג שכן היא לא רצתה להפקיר את אמה החולה (אולגה שטראס), בעוד שאחיה ואחותה נמלטו והצילו את חייהם

בשנת 1942 היא גורשה לגטו טרזין שם עבדה במטבח. בשנת 1943 היא נשלחה לאושוויץ ומשם לעבודות כפייה בהמבורג. בסוף המלחמה היא נשלחה לברגן בלזן, ושם חלתה בטיפוס ונפטרה זמן קצר לאחר שחרור המחנה בידי הצבא הבריטי. אני מאמין שהיא מתה כשתקווה בליבה שכן בידי מכתב שהיא כתבה מהמחנה טרם מותה בו היא מספרת שיתכן ובעלה ושני ילדיה עדיין חיים, דבר שלמרבה הצער אינו נכון שכן אני הניצול היחידי מהמשפחה

אוטו ב. קראוס